Comments by "dekel polak" (@dekelpolak4190) on "יוסף חדאד - Yoseph Haddad" channel.

  1. זאבים זה לזה את הביטוי "אדם לאדם זאב" הביא לעולם המחזאי הרומי פלאוטוס במחזהו "החמורים" כביטוי לזוועות שבני אדם מסוגלים לעשות לבני מינם. זה נכון שהיחסים בין בני אדם הם זוועה, קשים, חשדניים, הרסניים, מה שלא נגיד, אבל הם דווקא בגלל שאנחנו לא כמו זאבים. הלוואי והיינו קצת יותר זאבים זה לזה. ללהקת זאבים יש מנהיג שבמסעות הולך במאסף לוודא שאף אחד לא נעזב מאחור. הוא הראשון להסתער כשצריך, אם יש חיכוכים הוא חותך אותם בצורה חדה, דואג שהשלום בלהקה לא יופר. לזאבים יש בני זוג יחידים לכל החיים, אם אחד מהם מת הם לא מחפשים אחר. הם לועסים לזקנים את האוכל, הם שומרים ביחד על הגורים. לא הייתם רוצים להצטרף ללהקת זאבים? אם היה לנו מנהיג זאב, הוא היה משכנע את כל העם שערבות הדדית היא חוק טבע עליון ורק הקיום על פיו הופך אותנו להיות עם ישראל. הוא היה מונע ריבים בצורה קצרה וקשוחה ואומנם לא כולם היו אוהבים אותו בגלל הדרישה התובענית לשלום בית, אבל כולם היו מכבדים אותו כי זאת האמת, ולכן גם היו נשמעים לו. אם היו לנו מנהיגים כאלו הם היו מזהים בכל העם את המשפחה הפרטית שלהם, הם היו אבות החברה כולה, ואנחנו, חברי האומה, היינו מגוננים על החלשים, ומתאחדים כאחד סביב הדור הבא. אבל זה לא יקרה. לנו יש אגו והוא משגע אותנו. דוחף לריב, לרדוף אחר כבוד, לשלוט, לבגוד ועוד ועוד, מה לא. בימי האלטלנה האגו הזה קרע את טיפת האחדות הישראלית שעוד נשמרה בינינו - חיוורת וגלותית, תלושה משורש. מאז אנחנו מהלכים ככה קרועים, לא עם, לא ישראל, רק צל חיוור של המושג הגבוה הזה שפירושו להיות זאבים, מתוך בחירה חופשית ומודעת. אין לנו אפשרות לתקן בעצמנו את הקרע, הוא גדול וחזק מאיתנו, אבל אנחנו יכולים להסתכל בו לכל עומקו הנורא, להכיר ברוחבו, להודות בעוצמתו, להבין שאין תקווה לאחות אותו עם אותן ידיים אגואיסטיות שיצרו אותו, ולהתפלל. להתפלל לאבינו שבשמיים שייתן לנו את הכוח העל-טבעי לעשות מה שהזאבים עושים באופן טבעי. שייתן לנו את כוח הערבות. אם לא נגיע לתפילה כזאת נמצא את עצמנו במצבים איומים שיחייבו אותנו להגיע אליה והם לא רחוקים.
    1
  2. לראות מעבר למראה: הפרדוקס של אסטרונום עיוור יש סיפור על זקן עיוור שישב בצל בית המקדש כשעובר אורח שאל אותו: "סלח לי על השאלה, אבל איך הפכת לעיוור? "אני עיוור מלידה", ענה הזקן. "מה אתם עושים? ” שאל את העובר אורח. "אני אסטרונום", הוא ענה. "אני צופה בשמש ובכוכבים. "אבל אתה לא יכול לראות אותם! ", עובר אורח קרא בהפתעה. "אני רואה", ענה הזקן. "הם כאן. "והניח את ידו על חזהו. אפשר לחיות בפרדוקס הזה, להיות עיוור אבל לראות, חירש ומסוגל לשמוע מוזיקה, וכן הלאה. זה בגלל שהחושים שלנו, באופן עקרוני, מתרחבים מהרצון האנושי ליהנות. אם לא היו לנו חושים כאלה, היינו יכולים להיות שונים לגמרי. אם איבר החושים מנותק מאיתנו למשל כמו הזקן העיוור שמצהיר שהוא אסטרונום אז איך נרגיש שאנחנו לא עיוורים? התשובה היא בהתבוננות בתוכנו. בתוכנו השמיים, הכוכבים - לגמרי הכל. אז נוכל להיות חירשים ולשמוע מוזיקה, וכך הלאה עם כל החושים שלנו, כי בעצם אין לנו צורך בחושים שלנו. אנחנו לא צריכים את הגוף שלנו. אם לא היו לנו גופות, היינו חווים אושר טהור, הרמוניה ושלווה. לכן, לאנשים חסרי החושים האלה יש את היכולת להרגיש נחיתות או חוסר לעומת אחרים שיש להם חושים כאלה. על הזקן העיוור שהצהיר שהוא אסטרונום, התבוננות בכוכבים מראה לנו את החלק ההפוך של היקום בו אנו קיימים, שמספר לנו מיד על אינסוף היקום ועל סופיותנו. אנו יכולים לגלות את האינסוף של היקום בתוכנו, בהתאם לחוש את עצמנו נעים לתוך מצב האינסוף.
    1
  3. בכל יום שיבוא "בהיותי בן שלושים לכוח תשש כוחי, ישבתי משתומם ומחשבותיי תמהים. כי עבר קציר, כלה קיץ ואנחנו לא נושענו. רפואה לא עלתה למחלתינו. אין מזור לבשרנו, ולא עלתה ארוכה למכתנו... וכלו כל הקיצים ועדיין בן דוד לא בא... ואתנה את פניי לחקור ולדעת מה זה ועל מה נתארך קיצינו וגלותינו", כך פתח הרב חיים ויטאל את הקדמתו לספר "עץ חיים" מאת מורו האר"י הקדוש. הרב ויטאל שם לו למטרה לחקור על מה ולמה מתעכבת הגאולה והמשיח מתמהמה לבוא. "משיח", הסבירו המקובלים, הוא כוח שמתפשט ונמשך דרך אנשים מיוחדים או דור מיוחד, ולאורו מתגלה תוכנית הבריאה ומטרתה. זהו כוח המסוגל להעלות אדם, עם ואפילו את כל העולם, לדרגה שבה הם יכולים להרגיש ולהבין את הבורא, את הכוח העליון שברא ומחזיק את כל הבריאה. יש שני סוגי משיח, שני סוגי כוחות: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. משיח בן יוסף הוא כוח המכין את הציבור לגילוי משיח בן דוד שבדורו אנחנו עומדים: חזרנו ארצה מגלות ארוכה, הקמנו את מדינת ישראל, ונותר לנו רק להתחיל להתקיים כעם מחובר שמיישם את חוקי המשיח - חוקי הקשר הרוחני בינינו, שהעיקרי בהם הוא "ואהבת לרעך כמוך". אז יבוא משיח בן דוד ומלכות ישראל תתפשט בכל העולם, וכולם ידעו, ירגישו ויתחברו לקיום חוקי המשיח בשלמות. הציפייה לביאת המשיח היא שתזמין ותמשוך את כוחו להתגלות בינינו כבר עכשיו, וכל המקובלים הגדולים ציפו לזמנים האלו. חכמת הקבלה עצמה היא חכמתו של משיח. היא מלמדת את השיטה לגילוי הבורא לכל הנבראים באופן בהיר וקרוב אל הלב, לכן התגלותה נקשרת בכתובים בגילוי המשיח. כמו שכתב הרב יהודה אשלג, "בעל הסולם": "מפני שהדור ראוי לכך, שהוא הדור האחרון, העומד על סף הגאולה השלמה, לפיכך הוא כדאי להתחלה של שמיעת קול שופרו של משיח, שהוא סוד גילוי נסתרות". זה דורנו.
    1
  4. רע בעולם, רע לישראל כמשהו רע קורה בעולם, לא חשוב מה, אפשר להתחיל להתכונן לכך שיתלו את האשמה ביהודים. בסוף, איכשהו, זה תמיד מגיע, אז אין מה להיות מופתעים מחדש כל פעם. האם יש בעניין הזה איזו חוקיות שאנחנו לא מבינים? על מנגנון הניהול שפועל מאחורי הקלעים. כשמסתכלים רחב רואים שעוזבים את היהודים לנפשם רק בתקופות שבהן העולם עסוק בהתאוששות מאיזו מכה, או לחילופין נמצא בשגשוג ופריחה. כך למשל היה בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, ואז גם קיבלנו אישור להקמת המדינה. תארו לכם שהיום הייתה עולה באו"ם כזו הצבעה, הרי לא היו מאשרים לנו אפילו שכונה. ולא שנעלמה אז האנטישמיות, אלא שהיא הייתה ברמה יותר נמוכה. מצד שני, אם נהפוך את התמונה, כאשר רע בעולם מפנים כלפינו אצבע מאשימה. "זה שוב פעם היהודים". גם אם לא פוליטקלי קורקט לומר זאת בקול רם, הדעה הרווחת באנושות היא שהיהודים מנהלים את העולם, את הממשלות, שכל הכסף אצלם. מתי שטוב להם, היהודים מעוררים מלחמות, מתי שצריך מארגנים משברים ברחבי העולם. הכול – לפי האינטרס שלהם. בכל רגע נתון הם מושכים בחוטים, מניעים את כולם לעבוד בשבילם. ואפילו אם נראה שמשהו יוצא מתחת שליטתם, זה רק בגלל שהם מחליטים לתת לאחרים הרגשה אשלייתית כזו, איזו הפסקה קטנה, הנחה, משיקולים ששמורים עימם. אפילו אנשים שלא ראו יהודים אף פעם, מרגישים שכך מתנהל העולם. והאמת היא שכך כתוב גם במקורות שלנו, שמסבירים איך בנוי הפאזל הכלל-אנושי. "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל", גילו החכמים מזמן, ויש קשר ישיר בין טיב היחסים שבין היהודים לבין שלום העולם. במה מדובר? אנחנו היהודים אמורים להיות מאוחדים, להתחבר זה לזה לפי הכלל הגדול של ואהבת לרעך כמוך. בגלל שזה כמעט ולא קורה, נוצרת חסימה שמעכבת את זרימת הכוח הטוב לעולם. במקביל, כוח הרע כל הזמן מתגבר, האגואיזם נעשה יותר צר. המאזן השלילי הזה גורם לכך שמתרבות הצרות, וסבל רב נגרם לבני האדם. מצד מערכת הטבע הגדולה, כוח הטוב לא מגולה בעולם שלנו, הוא נסתר. רק דרך האומה הישראלית הוא יכול להתגלות, כי אנחנו בהגדרה אחראים על הפיתוח והמחקר. פעם, כשהיינו מחוברים, זרם דרכנו שפע לעולם, אבל מאז שנחרבנו על ידי שנאת חינם המעבר הזה נסתם. לכן העולם מרגיש אותנו כגורמים לכל רע. גם אם לא מובן איך המערכת הבנויה, וגם אם לא גלוי הקשר בין היהודים לאיזו תופעה רעה, ברור לאנשים אינסטינקטיבית שהיהודים אשמים בכל צרה וצרה, מחיי הפרט ועד לאנושות כולה. מתי זה ייפסק? אף פעם. זהו חוק טבע ממש. והיחס השלילי אלינו יתעצם, עד שלא נתייחס איש לרעהו באהבה, ונהפוך להיות כאיש אחד בלב אחד. רק במצב הזה ייפתח הצינור שכעת אנחנו סותמים, יבוא כוח טוב לעולם ויאזן את כל הרע. האנושות תתחיל לחוש הרמוניה, רוגע ושלווה, תיהנה מחיים טובים, בהדדיות והשלמה. בשורה התחתונה: יהודי זה מלשון ייחוד, איחוד, חיבור. בינינו, ועם כוח הטבע הכללי, שתכונתו השפעה טובה, אהבה ונתינה. נלמד לגלות אותו, נעשה לו אקזיט לעולם, ובמקום שנאה נזמין הערכה ואהדה מכולם. פשוט. זורם. מושלם.
    1
  5. Antisemitism lives in the foundations of human society and human nature. The human ego—the desire to enjoy at the expense of others and nature—evolves throughout history and during a person’s life. The more it grows, the more it feels an opposite force also dwelling within. That opposite force is called a “point in the heart.” Contrary to our egoistic desires that wish solely to absorb pleasures into themselves, the point in the heart is a desire that has potential to develop into a desire that loves, gives and positively connects to others. The point in the heart is also known as the seed of the soul, as we can develop it to discover our soul—the connection that underlies those very points. The realization of the potential encased in this small point of desire is the ability to rise above the human ego, where instead of detaching from one another through our growing egoism, i.e. increasingly prioritizing self-benefit over benefiting others, we instead prioritize the benefit of others and positive human connection. The point in the heart is the opposite of our egoistic nature. There are people who host only the negative egoistic force, and there are people who have both the negative egoistic force and the positive altruistic force. When both positive and negative forces coexist in us, then we become called “Jews” or “Israel” according to our inner essence. Likewise, if we solely host the negative egoistic force with no revelation yet of the point in the heart, then we are called “nations of the world” according to that essence. We underwent several stages of development throughout history. The point in the heart first surfaced throughout human society in ancient Babylon. The Babylonians who felt the inner urge to seek something deeper in life beyond the earthly egoistic desires joined Abraham, who taught a method for how to nurture the point in the heart in order to rise above the ego and positively connect. Abraham organized the Babylonians who wanted to study with him into a group, and he called this group “Israel,” which is made up of the words “Yashar Kel” (“straight to God”), i.e. people who aim themselves directly at the attainment of nature’s upper force of love, bestowal and connection, which is opposed to the force existing in human beings, the force of reception. Since Abraham’s time, the two groups—Israel and the nations of the world—have undergone much development. Some from the Israel camp left the group to pursue their natural egoistic inclinations, i.e. with an inclination to the nations of the world, while some from the nations of the world felt that they possess a special closeness and connection, which draws them to Israel. In other words, Jews are not a nationality, but they are people who host the point in the heart, which associates them with the positive force of nature, and which is opposite to the egoistic force that we are born and raised with by nature. The source of antisemitism is in the contrast and conflict between the two opposite desires of our inborn egoism and the point in the heart that can develop our ability to rise above the human ego.
    1
  6. להתאחד זה לא מספיק ‏לרוב העם כבר ברור שהפעולה שהכי מרימה למחבלים את מצב הרוח ונותנת להם דלק למלחמה בנו, אלו הפגנות של פלגים זה כנגד זה, סכסוכים בתוך העם. לרובנו ברור שכוחנו באחדותנו, חסר עדיין הבירור שאחדות היא רק שלב ראשון במשימה. ‏אחדות הייתה הסיבה לקריסת מגדל בבל, לבלבול השפה והפיזור לכל עבר. אחדות גם החריבה את הבניין הקומוניסטי עד היסוד. ‏"ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" כתוב בבראשית על התקופה היפה בבבל העתיקה לפני כ-3,800 שנה. הבבלים היו אז מאוחדים, וכפי שמבאר הרד"ק, "הסכמה אחת הייתה להם". אלא מה? ההסכמה ביניהם הייתה על כך שצריך להשתמש לתועלתם בכוח האחדות, שהוא כוחו של אלוהים וחוק טבע עליון. כלומר באחדות ביניהם הם הסכימו לבנות מגדל של אגואיזם. וכמו שמתאר ספר הזוהר במאמר "עיר ומגדל", "כולם באו בעצה הרעה למרוד בהקב"ה, ובאו בשטות בטיפשות הלב". ‏האחדות הפכה למעשי אכזריות גדולים בבניית מגדל בבל. הספר "פרקי דְּרַבִּי אליעזר" מתאר את התמונה כך: "אלו שהיו מעלים את הלבנים היו עולים ממזרחו, ואלו שהיו יורדים היו יורדים ממערבו, ואם נפל אדם ומת לא שמים את ליבם עליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבים ובוכים ואומרים 'אוי לנו, אימתי תעלה אחרת תחתיה?'". ‏אותה שטות וטיפשות הלב חזרה בזמן הקומוניזם. התוכניות היו יפות, המילים מרשימות, המונים נסחפו אחר האחדות המבטיחה, ואותה טעות חזרה על עצמה. הם הסכימו להתחלק בכול, להיות כולם חברים, שווים, לאהוב זה את זה - מכל ליבם המלא אגואיזם. לכן האחדות הקומוניסטית התהפכה גם היא לתאוותנות וקטלה מיליונים. ‏יש כוח גדול באחדות, היא מסוגלת לכול. אבל אם היא נבנית על אדני השכל והבטן האנושיים, שהם היצרים הפועלים בנו, היא חותרת תחת הכוח העליון וחופרת לעצמה את הבור שבו תיפול. בניין חברה צריך לקום על בסיס חוקו של הכוח העליון ולשמו, אחרת הבניין מתמוטט על יושביו. ‏לכן לא מספיק לומר "יחד ננצח". אולי זה מספיק כדי להרחיק את האויבים, אבל לא כדי לנצח את האגו שיישאר איתנו בשוך הקרב החיצוני. בסיומו צפוי שהאגו שוב ירים ראש, שוב נתחיל לריב בלי הכרה, מה שימשוך עלינו מחדש את האויב החיצון, וחוזר חלילה עד ייאוש. כאן צריך את הבורא, נדרש כוח עליון. ‏הבורא הוא לא סבא שיושב על עננים בשמיים, אלא כוח חיובי שמתגלה בקשר שנבנה מעל לאגו, הכוח השלילי. הוא מתגלה מתוך כוונה של המתאחדים להידמות לו, לאידיאל העליון שיצר ומנהל את העולם: אחדות שתתאים לתכונת האחדות שלו. אז האחדות עומדת לנצחיות.
    1
  7. החיילים יודעים איפה החיים אני שומע חיילים שבאים הביתה למספר ימים ואומרים שבחזית יש חיבור, יש אחדות, ששם החיים האמיתיים. כואב לשמוע שבינינו קשה להם לנשום, אבל הכאב מהול בשמחה גדולה בלב. בהחלט לא ראינו דברים כאלו ולא חשבנו שבדור שלנו החיילים מהמרכז הבטוח ימהרו לצאת ולחזור לאותם אזורי לחימה מסוכנים, כי שם הם מרגישים חיים. אנחנו עוברים לימוד גדול עכשיו, ונקווה שהוא ייתן סימן בליבנו, שלא יברח, שלא יישכח. אני תולה בזה תקווה גדולה. איך פתאום חברה של לוחמים, בלי שאף אחד יסביר להם שכך צריך להיות, מרגישים מבפנים שרק החיבור יציל אותם. ברור להם שהחיים של כולנו תלויים לגמרי באחדות העם, שכול הכוחות יגיעו לנו דווקא משם. אני רואה את זה, אני מרגיש, אני שומע, ומקווה שהרוח הזו תלך ותתפשט ותקדם אותנו אל התיקון השלם, בלי שנצטרך לעבור עוד חורבנות. אומנם לא בדרך קלה, אבל דרך החיילים אנחנו זוכים היום לתיקונים גדולים, לא רק ביניהם אלא בכל האומה. זוכים לחיבור. כנראה שהגיע הזמן, התמלאה סאה מסוימת ואנחנו נכנסים למצב חדש. ומה שאנחנו רואים, חזית מאוחדת ומנגד עורף שחוזר להילחם בתוך עצמו, גם זה חלק מהעניין. המראה ההופכי הזה יכול להביא אותנו לתובנות, לחשבון נפש עמוק, וסוף סוף להחלטה נכונה במלחמה באויב. החיילים נלחמים עבורנו באויב שרוצה להרוג אותנו, שרוצה לזרוק אותנו מפיסת הקרקע שלנו, אבל נגד האויב הפנימי כל אחד מאיתנו יצטרך להילחם, לתפוס את האגו ולחנוק אותו. זיהוי האויב: כל דבר שמקרב אותנו לאחר הוא חבר, כל דבר שמעורר בנו דחייה מהאחר הוא אויב. ובינתיים מורגש שמה שקרה לנו בחודשים האחרונים ריכך לנו קצת את הלב, אבל לאן זה יתפתח קשה לדעת. עם ישראל כבר עבר בגלל האגו הגדול והמפלג שלו דברים שקשה לתאר, ולמרות זאת חזר לשנאת אחים. נקווה שהפעם לא תהיה יותר חזרה. כרגע, כל מה שצריך מאיתנו הוא להיות בלב ונפש עם כל החיילים שלנו בכל החזיתות, במה שהם עוברים, איפה שהם נמצאים, להתפלל עבורם ואם אפשר להכין להם מקום טוב לחזור אליו. לרצות להיות באחדות בינינו ויחד איתם.
    1
  8. לשוב להיות ריבונים ומקור השראה לפני כאלפיים שנה, כשבית המקדש הראשון עמד על תילו, היינו מקור השראה לכולם, אנשים היו נמשכים לישראל מכל העולם, כמו שכתוב בספר הזוהר: "לא היה יום שלא נמצא בו ברכות וחדוות, והיו ישראל יושבים לבטח בארץ וכל העולם היה ניזון בשבילם (בזכותם)". בקרב העם היו קשרים של אהבה ששחררו אותם מדאגות אישיות ונתנו להם חופש להקדיש את עצמם לרווחת הציבור. הפילוסוף פילון מאלכסנדריה תיאר את המצב המיוחד שכולם רצו להיות חלק ממנו: "אלפי אנשים מאלפי ערים, חלקם בדרך היבשה וחלקם בדרך הים, ממזרח וממערב, מצפון ומדרום, היו מגיעים כל חג לבית המקדש כמו למקלט משותף, מקלט בטוח המוגן מפני סערות החיים. בלבבות מלאי תקוות טובות, הם היו לוקחים חופשה חיונית זו בקדושה ובתפארת לאלוהים. בנוסף, הם היו יוצרים קשרים עם אנשים שלא פגשו לפני כן, ובמיזוג הלבבות הם מצאו את ההוכחה האולטימטיבית לאחדות". ב"ספרי דברים" מתואר כיצד גויים היו "עולים לירושלים ורואים את ישראל, והם אומרים אין יפה להידבק אלא באומה זו". בניין המקדש היה תוצר של קשר פנימי עמוק בין בני ישראל, ובקשר הזה רצו כולם להידבק. אם לא היה אותו איחוד פנימי, לא היה קם בית המקדש. משנשברה האחדות, הוא נחרב. לאחר שהושגה רמת האיחוד הגבוהה ביותר בתקופת מלכות שלמה, גדל האגו לרמה חדשה. העם לא יכול היה לשמור על גובהו הרוחני, והפירוד החל לשלוט. כתוצאה מכך התחלקה ממלכת ישראל לשתי ממלכות: ישראל ויהודה. ממלכת ישראל נחרבה על ידי האשורים, תושביה גלו וגורלם אינו ידוע עד היום. ממלכת יהודה הסתבכה במאבקי כוח עם המעצמות הגדולות של התקופה: אשור, בבל ומצרים, עד שלבסוף כבשה ממלכת בבל את הארץ. באותן שנים בית המקדש עדיין עמד, אך מהותו הלכה והתעמעמה. אט אט שקעה ממלכת יהודה במאבקי כוח פנימיים בלתי פוסקים ששיקפו את הפילוג הפנימי באומה. גישה אגואיסטית חדרה לעם היהודי מאומות אחרות והיא טיפחה ערכים אנוכיים. בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, מתאר את שלבי השקיעה של העם: "מכאן התפתח חורבן בית ראשון, שרצו לעשות הסגולות של עשירות והרמת הכוח על הצדק כשאר הגויים‎.‎ וכיוון שהתורה אסרה כל זה, על כן הכחישו את התורה והנבואה וקיבלו נימוסי השכנים, כדי שיוכלו ליהנות מהחיים ככל ‏שדרש מהם האנוכיות. וכיוון שעשו כך, התפוררו כוחות האומה, מקצתם הלכו אחרי המלכים והקצינים האנוכיים, ומקצתם ‏הלכו אחרי הנביאים. והפירוד הזה נמשך עד החורבן" (מאמר "הגלות והגאולה"). התוצאה הייתה חלוקה הדרגתית של העם לשתי קבוצות שייצגו שתי תפיסות עולם מנוגדות: המלכים והקצינים שהתרחקו זה מזה יותר ויותר, והנביאים ששאפו לשמור על אחדות העם. ההיסטוריון יוספוס פלביוס מתאר את השנאה האכזרית של אנשי יהודה כלפי אחיהם. על הכתרת יהורם אשר מלך שבעים שנה לאחר שלמה המלך הוא כותב: "ברגע שיהורם לקח לידיו את השלטון, הוא לקח על עצמו לטבוח באחיו ובחבריו של אביו אשר משלו תחתיו, ובכך הוא רק החל להפגין את רשעותו" ("קדמוניות היהודים"). גורלו של יהורם לא היה טוב מגורלם של קורבנותיו. הוא הודח על ידי יֵהוּא, ש"משך את קשתו ופגע בו בגבו. החץ עבר בליבו כך שיהורם נפל מיד ונפח את נשמתו". פלביוס מתאר את הזוועות שהמלך מנשה, בנו של חזקיהו, ביצע נגד בני עמו: "הוא טבח באכזריות את כל הצדיקים שהיו בין העברים. הוא גם לא חס על הנביאים, והרג כל יום חלק מהם עד שירושלים נשטפה בדם". הזלזול בקשרי האהבה בקרב האומה האיץ את התפוררותה. בתלמוד מתוארת בחריפות רבה רשעותם של המנהיגים זה כלפי זה: "אמר רבי אלעזר 'אלו בני אדם שאוכלים ושותים זה עם זה ודוקרים זה את זה בחרבות שבלשונם'". על אף שהיו קרובים, הם התמלאו שנאה זה לזה. לבסוף, הביא הפילוג לחורבן ממלכת יהודה. בט' בתמוז, שנה וחצי לאחר מצור הולך ומתהדק, נפרצה חומת ירושלים, ובתשעה באב נחרב בית המקדש. לאחר מכן הגלו הבבלים את עם ישראל מהארץ. מלך בבל מינה את גדליה בן אחיקם לנציב היהודים שנשארו ביהודה, אך הסכסוכים הפנימיים לא פסקו, ובמהלך מאבקי הכוח נרצח גדליה. הרצח סימן את סופה של הריבונות היהודית בארץ ישראל. זהו מידע שאנחנו חייבים להכיר ולעכל כדי לדעת איך לא לאבד שוב את הריבונות על ארץ ישראל, ולהבין את הדרך לשוב ולהיות מקור השראה וכוח לעולם.
    1
  9. Being Jewish means attaining the sensation of two contrasting forces in nature, the egoistic force, which is our human nature, and its opposite altruistic force, which is the force of nature itself. The attainment of these two forces define the people who, first under Abraham, developed this sensation of reality. They became known as the people of Israel, and later, as the Jews. At a certain point, around 2.000 years ago, we lost the sensation of the two forces and lived solely in the egoistic force. That is the meaning of being in exile. Exile has no geographic connotations, i.e. that we left some geographic Land of Israel and now we return to it. It is rather a matter of an inner exile, that we do not host the sensation of the altruistic nature, i.e. the quality of love, bestowal and connection, between us. When we fell from this sensation, we then entered our period of exile and ceased to exist as the people of Israel.
    1
  10. האם ממשלת ארה"ב מבקשת לעשות דה-לגיטימציה לישראל? לפני כשבוע פרסמה "התקשורת הפנימית של מחלקת המדינה" כי "השגריר היוצא של ממשל ביידן בישראל חתם באופן אישי על מענק שנוי במחלוקת של מיליון דולר לתוכנית, שמבקרים אמרו שנועדה לעשות דה-לגיטימציה לישראל". בנוסף, בעקבות בקשה לחופש המידע של "הקרן המשפטית הראשונה של אמריקה" פורסם כי "השגריר היוצא של ארה"ב בישראל, תומאס ניידס, אישר באופן אישי למחלקת המדינה סכום של 987,654 דולר כדי שארגונים יחקרו הפרות לכאורה של זכויות אדם בישראל, ביהודה ושומרון וברצועת עזה". כשנודעה היוזמה של השגריר היוצא, לחצו 12 מחוקקים רפובליקנים על מחלקת המדינה לבטל את התוכנית ואמרו שהיא תעודד את תנועת ה-BDS העולמית. הם כתבו כי "כעניין של מדיניות, זה בלתי מקובל לחלוטין שמשרד החוץ מממן ארגונים לא ממשלתיים כדי לעשות דה-לגיטימציה ולבודד את ישראל". כואב ככל שזה יהיה, אני חושב שישראל צריכה להתעורר מהאשליה שאמריקה היא החברה הכי טובה שלה ולהבין שארה"ב מתייחסת לישראל בדיוק כפי שהיא מתייחסת לכל מדינה אחרת: לפי מה שהכי טוב לה עצמה. היום קל יותר לארה"ב לדאוג לפלסטינים ולעולם הערבי מאשר לדאוג לאינטרסים של ישראל. יתרה מכך, אני מרגיש שהממשל בוושינגטון הבירה מאמין שהוא יצליח להחליק אי ההבנות עם ישראל ביתר קלות מאשר עם העולם הערבי, איתו הוא צריך לעבוד קשה יותר כדי לזכות באמונו. כתוצאה מכך, ממשל ביידן עושה מאמצים גדולים יותר לפייס את אויביה של ישראל מאשר לרצות את ישראל. כל עוד ישראל תמשיך להתעלם מהמציאות, לא תהיה לארה"ב סיבה לשנות מדיניות זו. זה לא שיש כאן ניסיון מכוון להחליש את ישראל או להכשיל את מאמציה להגן על עצמה. זה רק עניין של סדרי עדיפויות וכרגע עבור ארה"ב שמירת היחסים החמים עם ישראל היא בעדיפות נמוכה יותר. לא רק ארה"ב נותנת לישראל כתף קרה. יש נציגים ישראלים במדינות שונות ברחבי העולם שפועלים נגד ישראל. חלקם אף מעודדים מנהיגים פוליטיים ומנהיגי קהילות יהודיות בחו"ל שלא להיפגש עם שרים ישראלים בהגיעם לביקורים רשמיים בארצם. ייתכן שהמניע שלהם לעשות זאת הוא לא רק התנגדותם לממשלה הנוכחית בישראל, אלא גם העובדה שבזירה הבינלאומית של היום, אתה מקבל יחס טוב יותר אם אתה מתייחס לישראל גרוע יותר. עבור אנשים ומדינות רבות, הפיתוי לזכות במחמאות קלות הוא דבר שקשה לעמוד בפניו. ישראל מצידה יכולה לנסות להפוך את המגמה הזו אבל לא על ידי הוקעת התנהגויות כאלה. למתוח ביקורת על אחרים על כך שהם שונאים אותך לא תגרום להם לחבב אותך. הדרך היחידה לגרום לעולם לחבב אותנו היא להתחיל לחבב אחד את השני. הפילוג הפנימי בחברה הישראלית משדר גישות רעילות ומחשבות תוקפניות. הדבר גורם לעולם לדחות אותנו מקרבו והופך אותנו למנודים בין העמים. יותר מכל מדינה בעולם, ישראל תמיד נמצאת במודעות של האנשים, והאווירה שהיא מקרינה מחלחלת ללב האנשים. כשאנשים בישראל מתווכחים כך גם העולם. כשהישראלים חיים בשלום אחד עם השני, העולם חי בשלום איתם. חכמינו תמיד אמרו לנו שאם נשתנה, העולם ישתנה איתנו. אין לנו דרך אחרת לשנות את יחס העולם כלפינו אלא באמצעות האחדות הפנימית שלנו, ובכל זאת תמיד סירבנו להשתמש בה. על כל פנים, עד שלא ניתן סיכוי לשלום בינינו, העולם ימשיך לבקר ולדחות אותנו.
    1
  11. "בוא וראה, בעת שכל בני העולם יסכימו פה אחד, לבטל ולבער את הרצון לקבל לעצמם שבהם, ולא יהיה להם שום רצון אלא להשפיע לחבריהם, אז היו מתבטלים כל הדאגות וכל המזיקים מהארץ, וכל אחד היה בטוח בחיים בריאים ושלמים, שהרי כל אחד מאתנו, היה לו עולם גדול, שידאג בעדו וימלא את צרכיו. אמנם, בזמן שכל אחד אין לו אלא הרצון לקבל לעצמו, מכאן כל הדאגות, הייסורים והמלחמות והשחיטות, שאין לנו מפלט מהם. שהם מחלישים גופנו בכל מיני מחלות ומכאובים. והנך מוצא, שכל אלו הייסורים, המצויים בעולמנו, אינם אלא גילויים מוצעים לעינינו, בכדי לדחוף אותנו לבטל את קליפת הגוף הרעה, ולקבל צורה השלמה של רצון להשפיע". בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר
    1